הדרך שבה אנחנו חווים את העולם, תופסים את הדברים, חיים אותם, מרגישים אותם, יש לה כל מיני מקורות ודרכים. אחת מהן, אפשר להבין דרך המושג של "הילד.ה הפנימי.ת" הילד הפנימי זהו מושג של הילד שהיינו פעם ובאמצעותו גיבשנו דרך , דפוס פעולה שהפך עם השנים לאוטומאטי ודרכו אנחנו רואים וחווים את העולם. כילדים, היינו תלויים לחלוטין באהבה הורינו, ובקבלה שלהם אותנו. לכן, דרך ההפנמה של "אמא" ושל "אבא" ודפוסי היחסים שלנו איתם, למדנו, בדרכים של ילד, איך להתקבל, להרגיש שייכים, אהובים, ואיך לקבל אישור והערכה של הסביבה שאנחנו שווים. כחלק מהדרך שעברנו, פיתחנו ושכללנו מנגנוני הגנה שיעזרו לנו לחיות, לתפקד או אפילו לשרוד, וזאת במטרה להמנע מתחושות כואבות, כואבות מדי, המאיימות לפרק אותנו ולמנוע מאיתנו לחיות ולתפקד. תחושות כואבות הן תחושות כמו פחד, חרדה, מצוקה, בדידות, דחיה, תחושות של אשמה וכל מה שנרצה להרחיק מעלינו ולא להרגיש, באופן לא מודע.
עם השנים ,הילד הפנימי בתוכנו גדל ומאמץ מנגנוני הגנה, לעיתים זהו שיריון מאד עבה שמרחיק מעלינו אנשים, כדי שלא נפגע שוב, לעיתים זוהי סוג של מסיכה שאימצנו לעצמנו ויש שלל דרכים, מאד מגוונות של כל אדם, לאמץ דפוסי הגנה ולחיות על פיהם. אלא, שהדפוסים האלו, עם השנים, עשויים להתגלות ככאלו שלא משרתים אותנו יותר. למשל, שיריון מגן שהוא עבה מאד ומקשה עלינו להביא ליחסים אינטימיות, חשיפה אותנטית של תחושות משאיר אותנו בעצם לבד. גם בתוך זוגיות.
אנחנו לא מגיבים לסיטואציות כמו שהן, אלא כפי שאנחנו חווים אותן במציאות הפנימית שלנו, בתפיסות שלנו, בתחושות, ברגשות, במחשבות. כך דפוסי החשיבה יכולים להיות מאד מגבילים, למשל מישהי שדרך ההגנה שלה היא באמצעות תפיסת האחר כעוין, חשדנות גדולה וראיה ביקורתית של המציאות – עלול למונע מאיתנו לחיות את החיים במלואם, ליהנות ולהרגיש את כל הטוב שיש לחיים להציע- שפע, שמחה, חיבור, אינטימיות, אהבה וקירבה. בעבודה הטיפולית אנחנו מרבים לחזור לילדות כדי לחשוף את מקורות הדפוסים שלנו שהטביעו עלינו חותמות גומי שהיום מצמצמות אותנו.
הקונסטלציה מציעה למעשה רעיון נוסף על כל זה , והוא הליכה עמוק למקור של הדברים, הולכים מעבר לילדות שלנו וליחסים הראשוניים עם אמא ואבא, אלא למשהו הרבה יותר רחב מעבר לדור אחד אחורה. למעשה אנחנו חווים בתוכנו מספר דורות אחורה, ובצורה לא מודעת לוקחים על עצמנו דמויות שונות , ייצוגים מהנשמה המשפחתית ממנה הגענו – הקונסטלציה המשפחתית שלנו.
Comentarios