שוב את מלקה את עצמך שחטפת את העוגה?
עוד הפעם מגיעה תחושת הגועל והשנאה העצמית כי התנפלת על אוכל "אסור"?
שוב את מכנה את עצמך חסרת אופי, חלשה, כנועה, לא שווה?
רגע לפני שאת אוכלת את עצמך... תקשיבי...
Piece of Love
כשנמסיס, אלת הנקמה מהמיתולוגיה היוונית, ראתה את יהירותו של נרקיסוס- בנם של הנימפה לירופה ונהר קפיסוס- היא החליטה להעניש אותו וגרמה לו להתאהב במראהו. נרקיסוס שלא היה מסוגל להתנתק מבבואתו- מת מצמא.
אנשים נוטים לבלבל בין נרקיסיזם לבין אהבה עצמית אבל אהבה עצמית היא לא הערצה עצמית עיוורת. אהבה עצמית היא היכולת לקבל את עצמנו על כל קשת רגשותינו גם את אלה שהכי קשה לנו לקבל - חרדות, פחדים, חוסר בטחון, חולשות ופגמים שאנו מוצאים בעצמנו ומנסים לתקן אותם. אהבה עצמית זה אומר לקבל את עצמך בדיוק כפי שאת, על כל החלקים שלך, גם אלו שאת לא סובלת, המתסכלים והקשים, וכן, גם את החלקים שלא מוכנים לקבל זאת!
כי מה קורה בקבלה רדיקלית? כשאנחנו מקבלים את עצמנו בדיוק כפי שהיננו, הביקורת העצמית, ההלקאה והיפוטיות יורדים בכמה רמות למטה, דבר שנותן לנו אוויר ומשחרר אותנו מהכבלים של עצמנו (יותר נכון ששמו עלינו).
איך אפשר לקבל את החלק הרעב שלי? את החלק שרוצה לאכול עוד ועוד? את החלק שלא יודע לעצור? את החלק הטורף? איך?
מפחיד! מפחיד לקבל את החלקים הקשים שלנו, ואני בכלל רוצה לשנות.
במקום לדחות מעלינו ולדחוק לפינה את הרגשות השליליים הקשים, אנחנו מזמינים אותם ליצור דיאלוג איתנו, כשאנחנו, מתוך חוויה של נינוחות פנימית ונוכחות, יכולים להישיר מבט, לההתבונן, לעבד ולפתח שיחה עם החלקים שלנו.
מתוך המקום שלא דוחק אותם החוצה, אלא מקשיב להם – מגיע הריפוי והשינוי, בנינוחות וללא מאבק פנימי.
איך להפסיק לאכול ולהתחיל לאהוב
אכילת יתר היא דרך לטשטש רגשות קשים שקיימים בנו. במהלך השנים הורגלנו לחשוב שאסור לנו לחוש רגשות שליליים- ההבנה הזו חלחלה בנו כבר בגיל צעיר- כאשר היינו ילדים וההורים אמרו לנו להפסיק לבכות, להשתדל להיות נחמדים לילדה שמציקה לנו וניסו לפזר ענני עצבות שראו בעינינו עם צעצוע או חטיף. אף פעם לא באמת קיבלנו אישור שהם מקבלים אותנו עד הסוף.
ההורים שלנו לא עשו זאת בכוונה, הם פשוט גודלו ככה וככה גם הדורות שלפניהם. בכל פעם שהיינו עצבניים, מתוסכלים או הבענו רגש שלילי אחר, הם ניסו לתקן אותנו ולשפר אותנו. עבורם, להסכים לתת לנו להיות בתוך רגש קשה – היתה חוויה מפחידה, מעוררת חרדה. הגישה הזו הוטמעה בנו ושידרה לנו מסר ברור- חייבים להיות שמחים / חזקים / להתגבר על כל מיני רגשות. עם השנים למדנו, שלהראות רגשות שליליים זה דבר מסוכן ומפחיד.
אכילת יתר, סמים, אלכוהול אלו הם התנהגויות שגורמות לנו להתנתק מהרגשות שלנו. אדם מכור הוא אדם שלא מסוגל להתמודד עם הרגשות שלו והוא חייב להתנתק מהם כדי לשרוד.
היכולת לקבל את התחושות השליליות וההבנה כי מותר לנו להרגיש רע, לקנא, לכעוס, להתעצבן, לפחד ולהיות מתוסכלים- לא כסיסמה אלא כחלק ממה שאנחנו- תביא עמה שלווה ורוגע פנימיים. קבלת החולשות שלנו תפסיק את המאבק המתמיד בתוכנו והצורך שלנו באוכל מנחם- ילך ויפחת.
באופן פרדוקסאלי, דווקא המנוחה בתוך הרגשות שלנו ללא מאמץ, בלי לנסות להרגיש יותר טוב בכוח, דווקא המנוחה הזו מרפה ומשחררת את התחושות הקשות. האכילה תגיע מרצון, תגרום להנאה ולאחר שנתמלא נחוש שאיננו זקוקים למזון נוסף.
יותר בחירה פחות אכילה
אנשים שואפים להשתפר ולכן הם מעלים שאלה לגיטימית 'אם נקבל את עצמנו כמו שאנחנו, איך נשתפר?' האמת היא שההפך הוא הנכון. אהבה עצמית שמגיעה מבפנים לא זקוקה לאישורים מבחוץ לכן קבלת החולשות הם הריפוי והתשובה לחרדות, לחוסר הביטחון ולדיכאונות. ככל שפחות קונפליקטים פנימיים יאבקו בתוכנו, כך נחוש יותר חמלה, נתמלא סבלנות, נפסיק לברוח, נתחיל לדאוג לבריאות שלנו, ליהנות, להקדיש זמן לאנשים אהובים, לעזור לאחרים, לפתח תחביבים, לשנות אווירה, להשקיע בביתנו ובעצם להתמקד במה שעושה לנו טוב.
בחירות שעושות לנו טוב יכולות אפילו למנוע מאתנו, למשל, לאכול קרואסון שוקולד שגורם לנו לצרבת במשך שעות ולאכול במקומו אוכל שעושה לנו טוב בגוף או להימנע מלגשת לבופה ולמלא את הצלחת פעם אחר פעם על אף שאנחנו מפוצצים רק כי הבופה בחינם. הבחירות הממוקדות שלנו הן הביטוי לאהבה עצמית והן יאפשרו לנו לכבד את עצמנו ולא פחות מזה- לכבד את סביבתנו ולהיות אכפתיים כלפיה.
בניגוד לנרקיסוס שהערצתו לעצמו גרמה לו לבוז לסביבתו, אהבה עצמית אמתית מקשה על הסביבה לפגוע בנו וגורמת לנו להיות חזקים באמת.
Simply love.
