כשהילד שלך מתנהג בדרך ש"מטריפה אותך"... הכפתור הזה שהוא מצליח ללחוץ עליו, פשוט מוציא אותך מהכלים. לפעמים את מתפרצת ואומרת משהו שאולי אח"כ תצטערי עליו, לפעמים את מצליחה לעצור את עצמך כי את מבינה שזה מזיק לו. אבל בפנים... בפנים את רועשת וגועשת, מרגישה חוסר אונים, לא יודעת מה לעשות, איך להתמודד עם מה שאת רואה, איך להגיב. וגם אם כבר למדת והבנת איך הכי "נכון" להגיב ל"זה" כשהוא מופיע – עדיין, זה מצליח להזיז אותך מבפנים ברמות. את דואגת מאד, זה לא משהו שאת יכולה להניח לו. את יודעת שיש שם משהו, במרחב הזה בינך לבינו שמזמין אותך, אפילו מחייב אותך להתייחס לזה ולפתור. לפעמים את מתמלאת ייאוש, את חושבת – ככה זה וזהו. זה מרגיש כמו בעיה שאין לה פתרון. והמחשבה הזאת כל כך כואבת, שורפת אפילו מבפנים.
האוטומאט שלנו, הרבה פעמים הולך לכיוון האשמה. האשמה נותנת תחושה של פתרון ומקילה, בתחושה, מעט את הכאב. האשמת אחרים או האשמת העצמי. אבל הפתרון לא נמצא שם, באשמה ובהאשמה. לפעמים האשמה נובעת מהמקום שמבין שכהורה אני יוצר חלק ממה שמתחולל מול הילד שלי, וההבנה הזאת מייצרת את האשמה. צריך ללכת עוד צעד אחד פנימה... אחרי האשמה, לדבר הזה, הפנימי שקורה שם ביני לבין עצמי כשהכפתורים מופעלים – על מנת ליצור מציאות חדשה.
לפעמים הפיתרון נמצא במקום אחר.
בקונסטלציה המשפחתית, אנחנו יוצאים מתוך הדינאמיקה הצרה הזאת של הורה- ילד ועושים מין זום אאוט לכל המערכת המשפחתית. לפעמים הילדה מביעה כעס במקום בן הזוג שלך. היא מזדהה עם התחושה של האב ויוצאת כנגדך. כאן הפתרון נמצא בכיוון של חיזוק הקשר הזוגי ועליית מדרגה בשלב שלו, ללמוד יותר לתמוך ויותר להיתמך.
לפעמים, הילד דורך לך על נקודות מאד כואבות מהילדות שלך. יש כאן, במרחב שנמצא בינך לבין הילד שלך דמות נוספת שנעה יחד אתכם בתוך צללי הדינאמיקה המשפחתית – הילדה הפנימית שלך. הילדה הפנימית שלך, שנמצאת בתודעה הקולקטיבית המשפחתית, מתנועעת בדינאמיקה המשפחתית יחד עם זוג ההורים שהיו לה... מה שהיא ספגה מהם, איך שהם הגיבו לה, עד כמה הם היו שם והקשיבו לקולה.... וכן הלאה, והלאה, דמויות משפחתיות, סיפורים שקרו, אירועים שונים – נמצאים בתודעה המשפחתית הכללית, והילדים שלנו חווים אותם.
לעיתים בעוצמה רבה.
בגלל שהקונסטלציה המשפחתית מביטה על דינאמיקה בין שניים באופן מערכתי ורחב, הזום אאוט הזה, איתור המקור ל"בעיה" מסויימת - מפגיש אותנו עם זום אין פנימי , ומביא כוחות עצומים לשינוי, מין ניקוי פנימי טוב, שמחזיר את היחסים לאיזון והרמוניה.
אם יש בעיה – יש גם פתרון.
הצעה לתרגיל:
עצמי את עינייך וראי מול עינייך את הילד שמצליח "ללחוץ לך על הכפתורים" ולהזיז אותך פעם אחר פעם.
תני לתחושה הפנימית לעלות. איך זה מרגיש?
תני לתחושה לגלות את עצמה בפנייך, תני לה מקום, בלי לשפוט את מה שעולה, פשוט תני לה לעלות ולהיות שם. הרשי לעצמך ללכת יותר ויותר עמוק פנימה עם התחושה שעלתה, ותני לה להתמקם במרחב המשפחתי שאת מגיעה ממנו.
למי שייכת התחושה הזאת? מי עוד במשפחה הרגיש ככה? תני לכאב של האדם הזה במקום בתוכך. נשמי עמוק, בעודך נותנת לתחושה פשוט להיות כפי שהינה. את יכולה להרגיש את האדם הזה, במשפחתך, אולי סבתא, סבא, מישהו אחר – ולהקשיב לקולו לרגע. לראות עוד משהו על הדינאמיקה המשפחתית הייחודית שלכם, שמאפיינת אתכם.
תני לעוד הבנה לעלות על פני השטח, הבנה טובה יותר של עצמך במימוש ההורות שלך ועל המרחב הזה שנמצא בינך , כהורה, לבין הילד ש"לוחץ לך על הכפתורים".
שימי לב לדינאמיקה בזמן הקרוב עם הילד הזה שעבדת עליו עכשיו, לפעמים דברים עם ילדים מסתדרים כל כך מהר שאנחנו שוכחים שהיתה פעם בעיה כלשהיא.
