עד לא מזמן היא היתה הילדה שרצה אליך בצאתה מהגן עם זרועות פתוחות וחיוך עד לב השמיים. היא חיקתה אותך ושמה את האודם שלך כשלא ראית, היא תמיד רצתה לשבת לידך באירועים משפחתיים... ועכשיו? עצבנית, סוגרת את הדלת, לא מוכנה לשתף אותך, עונה לך לא יפה, מתעצבנת מהר מכל מיני דברים ואומרת לך "זה לא עניינך".
נשמע מוכר? אמנם את ממש לא לבד, אבל יש מה לעשות ! מבחינה פילוסופית, אם יש בעיה- יש גם פתרון. קודם כל, חשוב שתזכרי את ממש לא מיותרת כמו שהיא נותנת לך להרגיש! היא עדיין זקוקה לאמא, ורצוי אמא תומכת. כזו שנמצאת שם ונותנת גב כשצריך, אוזן קשבת והבנה. גם אם היא משדרת שלא. הרגשות שעולים בך, גם אם הם כוללים רגשות כמו אכזבה, ייאוש, עצב , כעס, רצון בעצמך להתרחק וכן הלאה, כמה שהם כואבים – הם לגיטימיים! ייתכן והם מעלים בך אשמה, "אני לא אמא מספיק טובה" , וגם ה"אשמה" הוא רגש אמהי טבעי ולגיטימי בהחלט.
נתחיל בלקבל את הרגשות שלנו כפי שהננו. עם כל האכזבה, התסכול והכעסים. יש מאחורי הרגשות שלנו סיפור שלם על מי שאנחנו ועל הכמיהות והרצונות שלנו לקשר טוב, גם אם הוא כרגע מרגיש ממש לא. מתחתיו מסתתרת כמיהה לחיבור אותנטי עמוק ואוהב מאד. אני בטוחה שחשוב לך שיהיה לך קשר אוהב, חם ותומך עם ילדיך, אחרת לא היית קוראת את המאמר הזה כרגע.
עם הזמן, כשנתרגל לקבל את רגשותינו בדיוק כפי שהם, גם אם זה קשה מאד, נוכל יותר ויותר לקבל את הרגשות של האנשים הסובבים שלנו, כולל את אלה של ילדינו. הדבר המשמעותי ביותר שנוכל לעשות עבור עצמנו, משפחתנו, הילדים שלנו- זה לקבל את הילדים בדיוק כפי שהם. קודם כל בתוכנו, בראש שלנו, במחשבותינו – להפסיק לשפוט אותם או לחשוב שמה שהילד רוצה/מבקש/מתנהג זה "לא בסדר" / "לא ככה צריך להיות". זהו תירגול, שעשוי לקחת זמן, ולפעמים גם הרבה זמן , אם האוטומאט שלנו הוא שיפוט, ביקורת ופחד. לשנות הרגלים לוקח זמן אבל זה תמיד משתלם.
הסוד : לקבל את הילד שלך בדיוק כפי שהוא כרגע. ולאהוב אותו ככה.
נשמע קשה?
ייתכן. איך אפשר לקבל ולאהוב ילדה/אישה עצבנית וחוצפנית? ילד כועס? צורח? מרביץ?
ואני לא מתכוונת בזה שלא שמים גבולות או נותנים לה לעשות ככל העולה על רוחה, אני לא מדברת על התרפסות בפני הילדים שלנו, על פחד מהם וכן הלאה, אני מדברת על תחושה מאד עמוקה שתרצי להתחיל לבסס בעצמך פנימה. בתוך הלב והראש שלך. לראות את הילד שלך באור אוהב, באור חיובי, לראות את הכוחות והעוצמות שלו . בתוכך. הפניית הזרקור לאהבה וקבלה פנימית – היא המפתח שלך לקשר ביניכם, והעבודה מתחילה בעבודת שלום פנימית.
זו הדרך בשבילך להיות אמא שיש לה יחסים טובים עם הילד/ה שלה, כמו שהיא רוצה, וזו הדרך להעניק לילד/ה שלך תמיכה ברמה הכי גבוהה, שגם אם קשה כרגע – את יודעת שחייו נמצאים עדיין לפניו, הוא תקבל כוחות ובסיס טובים ללכת בדרכו, להקשיב לעצמו , לקול הפנימי הייחודי שלו ולבצע את ההחלטות שנכונות עבורו. תמיכה טובה ומקבלת מאמא בונה את הדבר הזה ונותנת כוח.
אחת התובנות החשובות של הקונסטלציה המשפחתית היא – הסוד של האהבה היא שתסכים לכל מה שקורה – כפי שהוא קורה. הבעיות ביחסים מתחילות כשאחד רוצה לשנות את האחר.
תרגיל:
את עוצמת את עינייך, ורואה את הילדה שלך בדיוק כפי שהיא. אולי מעולם לא ראית אותה בדיוק כפי שהיא בגלל שהיה לך דימוי מסוים עליה. דימוי ששפטת אותה. דימוי של מה צריך להיות לעומת איך שהיא נראית/מתנהגת/עושה. אולי כשהסתכלת עליה ראית את הילדה שהיית. אבל היא-היא. תסתכלי על הבת שלך ברוחך ובדימיונך בדיוק כפי שהיא- ותגידי בליבך – כן, אני אוהבת אותך כפי שאת . בדיוק כפי שאת. ומה קורה לך כשהיא עונה לך בדימיונך– אני אוהבת אותך אמא כפי שאת, בדיוק כפי שאת? אפשר עכשיו להרגע, להרגיש בטוחות אחת עם השניה. כי אנחנו מכבדות אחת את השניה בדיוק כפי שאנחנו, וזו אהבה. לאפשר לשני להיות בדיוק כפי שהוא. וגם לאפשר לעצמנו להיות בדיוק כפי שהננו.
בצעד הבא, את אומרת לבת שלך –
"אני אוהבת את אבא שלך בדיוק כפי שהוא. את מי שאת כי אבא שלך ואני – אנחנו כפי שאנחנו". עכשיו אפשר להרגע אפילו הרבה יותר.
יש קושי מסוים כי בן הזוג שלנו מגיע ממשפחה אחרת שלה יש קוד ערכים שונה משלנו, יש להם סט של ערכים ונורמות אחרות. אינסטינקטיבית את יודעת מה לעשות במשפחה שלך על מנת להשתייך, אך זה שונה מסט הקודים של משפחת בן הזוג שלנו. אנחנו צריכות לפנות מקום בתוכנו לערכים אחרים , לאלו של משפחת בן הזוג שלנו. לערכים ולקודים של משפחת בן הזוג שלנו יש מקום שווה לערכים ולקודים של המשפחה שלנו. צריך לעשות מקום בתוכנו גם למשפחת בן הזוג. אם את נדבקת רק לסט הערכי והנורמטיבי של המשפחה שלך ואת חושבת שיש לו משמעות גדולה יותר – הזוגיות שלך בסכנה, ולא רק זה, ככל שאת מתנגדת בתוכך לסט הערכי והנורמטיבי של משפחת המקור של בן הזוג שלך – כך הילד יתקרב ויושפע דווקא מהקודים של המשפחה של אבא.
את יכולה לשמח את בתך.
את מסתכלת על בתך בעיני רוחך ואת אומרת "אני רואה בך גם את אבא שלך ואני אוהבת את אבא שלך כפי שהוא ואני אשמח אם תהיי כמו אבא שלך". בתרגילי קונסטלציה משפחתית, גם בן הזוג אומר את אותו הדבר לילדו- "כשאני מסתכל עליך אני רואה בך את אמא , אני אוהב את אמא שלך ואשמח אם תהיה כמו אמא שלך".
זה לא קל. זה לא קל כי האוטומאט שלנו מחפש אחרי פגמים, אחרי דברים לא טובים שאנחנו רואים באחר, אבל זה גם חופש.
ברגע הזה הילד חופשי ללכת בדרכו שלו.
אשמח לשמוע על ניסים שביצוע התרגיל חולל בחייך,
מומלץ לקחת תקופה של שבוע לפחות ולבצע את התרגיל פעם ביום.
צפי להפתעות טובות.
מוזמנת להיות בקשר: 0525381784
