רבים מאיתנו חיים את החיים בעולם תוך כדי שאנו עסוקים בלכעוס או להתאכזב מהורינו. מעבר לגישות הפסיכולוגיות הידועות , הלינגר מציע לנו זוית רוחנית בהתמודדות עם התפיסות שלנו לגבי הורינו. כשאנו חווים חסכים מסויימים מהורינו , כעס, אכזבה, יש בתוכנו דימוי מסויים של איך ההורים שלנו היו אמורים להיות – הדימוי של ההורה הטוב. פעמים כה רבות יש פער בין הדימוי של ההורה הטוב לבין ההורה אשר בפועל חווינו. הלינגר מציע לנו לקחת את הדימוי של ההורה הטוב, ולהכניס אותו לליבנו. כשאנחנו נותרים כעוסים או מאוכזבים, פגועים על ידי הורינו, ומשקיעים בכך אנרגיה נפשית רבה – אנחנו עלולים בקלות, מבלי משים , לשחזר את המקום הכואב הזה בהורות שלנו בעצמנו. הלינגר פותח לנו את האפשרות – לקבל את ההורים שלנו. לקבל אותם לליבותינו כפי שהינם , כפי שהיו. הדבר הזה לא דורש מאיתנו שנתכחש לכל מה שלא היה טוב עבורנו. עבודת הקונסטלציה המשפחתית עצמה , מהווה חיבור אותנטי, טבעי ועמוק אל אותו הדבר המיסטורי שנפשינו מתאווה אליו – לקבל את ההורים שלנו כפי שהינם. ההורים שלנו נתנו לנו חיים, לא יכולנו לקבל אותם דרך הורים אחרים , רק דרך ההורים האלו – זהו המיסטורין של החיים. כשאנו מצליחים לראות את ההורים שלנו ולקבל אותם אל ליבותינו בדיוק כפי שהינם , קורה דבר מופלא – אנחנו משתנים, משהו בתוכנו נרפא, נרגע, מרגיש טוב יותר לגבי החיים שלנו, וכך גם הורינו משתנים באופן מסוים.
הלינגר מתאר אפשרות של להסתכל על הורינו כך שאנחנו רואים אותם בקונטקסט של הגורל שלהם. אנחנו רואים את הכשלונות שלהם, את הסבל שלהם והאכזבות, אנחנו סומכים עליהם שיתמודדו עם הגורל שלהם הכי טוב שהם יכולים, ואנחנו זוכרים את העמדה שלנו כילדים בהיררכיה המשפחתית. מעבר לזה, אנחנו רואים מעבר להם , לכיוון המיסטורין הגדול של החיים שזורם אלינו דרכם.
כמובן, שזה קל יותר אם אמא ואבא שלנו הציגו חלק מהטוב הזה, וכמעט כל הורה עושה טוב לעיתים. אם תדמיינו לרגע את הילדים שלכם (גם אם הם עדיין לא נולדו), ותדמיינו שהם גדלו והם סובלים מבעיות במשפחה שהמשיכו הלאה, וודאי תיווכחו לראות כי זוהי תמונה מאד כואבת, גם לאנשים שאין להם ילדים. אז אתם מוזמנים לדמיין שילדיכם הצליחו לקבל את מה שקרה ולהתעלות מעל לכך. דמיינו שילדיכם הצליחו לקחת את מה שהיה טוב ולהשאיר מאחור את מה שהיה לעול. זוהי הקלה עצומה. נסו זאת לרגע.
עיצמו את עיניכם וחוו זאת. הקונסטלציה מלמדת אותנו, לצאת מהתיאוריה ולחוות את הנאמר.
הלינגר מתאר תנועה אמיתית, פעולה שאנשים אמיתיים עושים עם אנשים אמיתיים אחרים. זה אומר לקחת את אבא ואמא ולראות אותם דרך עיני המבוגר עומדים בסדר האהבה, ולא דרך עיני הילד שנמצא במתח. אנשים רבים הצליחו לשים את מערכות היחסים שלהם עם הוריהם בדרך כזו שהאהבה תחזור למערכת המשפחתית למרות דברים איומים שקרו להם. כשהם מצליחים, כולם במערכת מרגישים זאת – ההורים , הם עצמם וילדיהם.
