לעשות שלום עם הוריך

לכל אחד מאיתנו יש יחס בסיסי מסוים כלפי החיים. חלק מהאנשים עושים מאמצים אדירים מפני שהם מוצאים את החיים תובעניים מאוד. אחרים חמדנים ורוצים עוד ועוד מה"מיץ של החיים". אחרים תובעים באופן מתמיד ורוצים יותר מהחיים, ואחרים מתוסכלים ומאוכזבים מפני שהחיים לא ממלאים את משאלותיהם וחלומותיהם. ולבסוף, יש אנשים שמוקירים תודה לחיים מפני שהם חשים שהם נתמכים על ידם. מהי הגישה שלך לחיים? במקרים רבים, הגישה של אנשים כלפי החיים תואמת לגישה הבסיסית שיש להם כלפי הוריהם. 
אם אתם מתאמצים מאוד בחיים, הייתם צריכים להתאמץ מאוד למען הוריכם בגיל צעיר. 
אם אתם חמדנים, יש לכם תחושה כי לא קיבלתם מספיק כילדים. 
מישהו שמתוסכל מהחיים, על פי רוב מאוכזב מהוריו. 
ומי אשר מוקיר תודה לחיים מוקיר תודה גם להוריו. 
ולכן יש דרך פשוטה – למרות שלא תמיד קלה! – לאמץ גישה יותר חיובית כלפי החיים: 
שנו את גישתכם כלפי הוריכם!
הורים חשובים מסיבה אחת: בלעדיהם לא היינו קיימים! זוהי התשובה הבסיסית. אנחנו חיים מפני שהחיים הגיעו אלינו דרך הורינו. הם היו השער לחיינו. וזה לא משנה אם אתם אוהבים זאת או לא!

​

מתי מישהו נמצא בשלום עם הוריו?
אדם יכול להיות כבר מחוץ לבית הוריו זמן רב, ללדת ילדים משלו לעולם ולחיות לכאורה חיים נפרדים לגמרי. ועדיין, מתחים עשויים לעלות במהירות כשהוא מגיע לביקור אצל הוריו, מדבר עימם בטלפון או אפילו כשהוא רק חושב עליהם. 
הורים יכולים להיות מעצבנים מאוד. מבט מהיר אחד, מילה קטנה או אפילו טון מסוים מספיקים לגרום לילד (הגדול!) להרגיש שהוא עוד רגע משתגע ושעליו לשלוט בעצמו בקושי רב. 
אנשים מבחוץ יכולים להיות מופתעים מהתגובות החזקות, מפני שמבחוץ הסצינה נראית בלתי מזיקה. אך הכעס הפתאומי הזה מחובר לסיפור ארוך שנמשך עוד מהילדות. על כן, טריגר קטן מספיק – והאדם חוזר אחורה עשרות שנים. 
 
בספר זה תמצאו שבעה צעדים מעשיים לטפל בנושא הזה מול הוריכם, מבלי הצורך ללכת להורים ולדבר איתם על מה שקרה. הצעדים בנויים כך שיש מקום להביא את החויה שלכם, ועד למקום של קבלה של מה שהיה ומה שלא התאפשר, השלמה ושלום עם הוריכם.