מיינדפולנס, פוקוסינג והתמקדות: מה ההבדל ומה מתאים לך?

מה משותף למיינדפולנס ולפוקוסינג

מי ששמע על מיינדפולנס ומתעניין בפוקוסינג (התמקדות) שואל בדרך כלל שאלה פשוטה: האם אלה אותם דברים בשמות שונים? התשובה היא לא בדיוק. שתי הדרכים פונות פנימה, שתיהן מבקשות מאיתנו לעצור, להאט ולשים לב למה שקורה בנו ברגע הזה. ושתיהן מלמדות לשהות עם החוויה במקום לברוח ממנה.

ההבדל מתחיל ממה שעושים עם הקשב הזה.

מה מיינדפולנס מציע

במיינדפולנס אנחנו מתאמנים להבחין במחשבות, ברגשות ובתחושות גוף בלי לשפוט אותם ובלי להיסחף אחריהם. הקשב נשאר כמו עדות שקטה: יש מחשבה, היא עוברת. יש מתח בכתפיים, אני רואה אותו. לרוב אנשים חווים הקלה, רוגע ויציבות, ויכולת לא להגיב אוטומטית לכל גירוי.

זו יכולת חשובה, והיא עוזרת מאוד למי שמרגיש מוצף או שהראש שלו לא מפסיק לרוץ. בשיחה על מיינדפולנס וריפוי רגשי אפשר לקרוא עוד על הקשר בין הנוכחות לבין ההחלמה.

מה פוקוסינג מוסיף

בפוקוסינג אני לא רק שמה לב לתחושה בגוף. אני פונה אליה, שוהה איתה ושואלת אותה מה היא רוצה לומר. הכוונה אינה להתרחק ממנה ולא רק לצפות בה, אלא להיכנס איתה לקשר.

הלב של השיטה הוא מה שאנחנו קוראים לו תחושה גופנית מורגשת (felt sense): תחושה עמומה, שעדיין אין לה מילים, שנושאת בתוכה משמעות. כשאנחנו מקשיבים לה בסבלנות, מופיעה מילה, תמונה או משפט שמרגישים נכונים, ומשהו בגוף נרגע או זז. ג׳נדלין, מפתח השיטה, אמר: ״אם לא הופתעת, לא התמקדת״. כלומר, פוקוסינג מביא ידע חדש, ולא רק חזרה על מחשבות מוכרות.

דוגמה לכך אפשר לקרוא בעבודה עם כאב פיזי בהתמקדות: שי הגיע עם גב כואב, והסכים להקשיב לכאב במקום לברוח ממנו. מהגב עלתה תחושה של ריצה אינסופית מפחד. ככל ששי הקשיב, הכאב הפיזי נרגע. זה בדיוק ההבדל: לא רק רוגע, אלא משמעות שנחשפת ושינוי שמתרחש מתוכה.

ההבדל במשפט אחד

• במיינדפולנס הקשב הוא צופה שקט: אני מבחינה, ולא נאחזת.

• בפוקוסינג הקשב הוא נוכחות שמקשיבה: אני פונה אל התחושה ושואלת אותה מה יש לה לומר.

• מיינדפולנס מחזק יציבות ורוגע. פוקוסינג מחפש גם משמעות ושינוי, כלומר את הידע שמסתתר מתחת לתחושה.

• במיינדפולנס אפשר להישאר עם התחושה כפי שהיא. בפוקוסינג אנחנו נעים איתה, ולפעמים היא מתגבשת למילה או לתמונה והופכת למשהו אחר.

אף אחת מהדרכים אינה טובה יותר מהשנייה. הן עונות על צרכים שונים.

מה מתאים לך

אם אתה או את מרגישים מוצפים, עצבניים או עם ראש שלא נעצר, מיינדפולנס הוא נקודת פתיחה טובה. הוא נותן קרקע ויכולת להאט.

אם יש משהו שחוזר, כאב שלא עוזב, דפוס שאי אפשר להבין, תחושה בגוף שנדמה שיש מאחוריה סיפור, או רצון להבין מה באמת קורה בפנים ולא רק להירגע ממנו, פוקוסינג מתאים יותר. הוא עוזר גם כשמילים לא מספיקות, ואפשר לקרוא עוד בפוקוסינג: מה זה ואיך זה עוזר כשמילים לא מספיקות.

במקרים רבים אנשים זקוקים לשניהם: קודם להירגע, ואחר כך להקשיב.

איך אני משלבת את שתי הגישות

בעבודה הטיפולית שלי ברמת השרון אני משלבת את שתיהן. לפעמים אני מתחילה במיינדפולנס, בהאטה, בנשימה ובהחזרת הקשב לגוף, כדי שתהיה קרקע יציבה. משם אפשר לעבור לפוקוסינג: לפנות לתחושה שמופיעה ולשאול אותה בעדינות מה היא מנסה לומר.

בעבודה הזו אני לא ממהרת לפתור או להסביר. אני מלווה אותך להקשיב, ובדרך כלל מה שעולה מהגוף הוא מה שמוביל את התהליך הלאה. מי שרוצה להבין איך זה נראה יכול לקרוא על שינוי באמצעות תהליך ההתמקדות, או לפנות אלי ולהתחיל בשיחה.

שאלות נפוצות על מיינדפולנס ופוקוסינג

מה ההבדל העיקרי בין מיינדפולנס לפוקוסינג?

במיינדפולנס אנחנו צופים בחוויה בלי להיסחף אחריה. בפוקוסינג אנחנו פונים אל התחושה בגוף ושואלים אותה מה יש לה לומר, ומחפשים משמעות ושינוי ולא רק רוגע.

מהי תחושה גופנית מורגשת בפוקוסינג?

זו תחושה עמומה בגוף, שעדיין אין לה מילים, ונושאת בתוכה משמעות. כשמקשיבים לה בסבלנות היא מתגבשת למילה, לתמונה או למשפט, ולרוב משהו בגוף נרגע.

האם פוקוסינג מתאים למי שמרגיש מוצף?

כשהעומס גדול, לעיתים עדיף להתחיל במיינדפולנס כדי ליצור קרקע יציבה, ורק אחר כך לעבור להקשבה לתחושה. בטיפול אפשר לשלב בין השניים לפי מה שעולה.

האם אפשר לעבוד עם כאב פיזי בפוקוסינג?

כן. בפוקוסינג מפנים את הקשב אל הכאב ומקשיבים לו במקום לברוח ממנו. כך עלה מגבו הכואב של אחד המטופלים סיפור על לחץ ופחד, ולאחר ההקשבה הכאב נרגע.

האם צריך לבחור בין מיינדפולנס לפוקוסינג?

לא. אלה שתי דרכים שמשלימות זו את זו, ובמקרים רבים אנשים נעזרים בשתיהן: קודם בהאטה ובנוכחות, ואחר כך בהקשבה לתחושה עצמה.