בקורס הקונסטלציה שהסתיים בשבוע שעבר דיברנו על סדר האהבה. כשקבוצה נכנסת ללימוד, אנחנו עובדים על פי עקרונות הלימוד ודרכם מתרגלים חוויות שונות מהחיים. עקרון אחד הוא עקרון סדר האהבה. אולי זה קשור לכך שהלינגר, מייסד הקונסטלציה היה גרמני, ואנחנו יודעים כמה הסדר חשוב אצל הגרמנים ... בכל מקרה סדר – עושה ... סדר! מי שמגיע קודם למערכת- יש לו מקום של "זה שהגיע קודם", - כלומר יש לו יותר כוח לתמוך באלו שהגיעו אחר כך ולתת. דוגמא קלאסית ,שאנשים נוטים להתבלבל בה לעיתים קרובות, היא העניין עם זוגיות והורות. הזוג היה קודם. עוד לפני שהגיעו הילדים. ולכן, הזוגיות קודמת לילדים. קודם היתה אהבה בין שני אנשים, ורק אחר כך הם הפכו להורים. קודם הזוג אחר כך ההורים. הורים נותנים, ילדים- לוקחים. כך זה אמור להיות, לטובתה של כל המשפחה. כלל נורא חשוב שכדאי להבין אותו לעומק ולפעול מתוכו. הסדר הזה מכניס שקט והרמוניה לבית. ילדים צריכים את זה וזה לגמרי לטובתם להרגיש שהזוג מחובר אחד עם השני , וההורים יחד יכולים לתת לילד, לתמוך בו.
הורים אמורים לתת לילדים, יש להם את הכוח לכך, וילדים צריכים את זה – שיתנו להם. ילד לא אמור לקבל תפקיד שהורה שם עליו כמו לנחם אותו, להוציא את ההורה מבדידותו, לשמח את ההורה כך שיהיה מרוצה, לרצות את ההורה כך שירגיש טוב עם עצמו. ילד לא צריך להיות תחליף לבן זוג לאמא שלו הבודדה. ילד לא צריך להגשים את מה שההורה עצמו לא הצליח להגשים. ילד הוא ילד, הוא מי שהוא, וגידול שטוב איתו זה גידול שרואה את הילד כפי שהוא- ועוזר לו לצמוח ולהתפתח מתוך תמיכה במי שהוא.
