top of page

קונסטלציה משפחתית לילדים מאומצים ולהורים מאמצים: שורשים, שייכות ואהבה כפולה

תמונת הסופר/ת: Dina Lerner
Dina Lerner
לפני 3 ימים
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: לפני שעתיים (2)

שני זוגות הורים, לב אחד

ילד מאומץ נושא בתוכו שתי משפחות. יש את ההורים שגידלו אותו, ויש את אלו שהביאו אותו לעולם. לפעמים הוא מכיר אותם, לפעמים רק יודע שהם קיימים, ולפעמים אפילו זה לא. גם כשהחיים בבית המאמץ טובים ואוהבים, רבים מהמאומצים מתארים תחושה שקשה לנסח: משהו חסר, משהו לא סגור, שאלה שמהדהדת ברקע גם כשאף אחד לא שואל אותה.

הורים מאמצים מכירים את הצד השני של אותה תחושה. הם אוהבים את ילדם בכל לבם, ובו בזמן מרגישים לעיתים שיש בתמונה מישהו נוסף שאינם יודעים איך להתייחס אליו. המאמר הזה מיועד למאומצים, להורים מאמצים ולמי שמתלבט אם קונסטלציה משפחתית מתאימה לו. הוא מתאר איך אנחנו מסתכלים על אימוץ דרך הקונסטלציה המשפחתית, ומה יכול להשתנות כשכל אחד במערכת מקבל את מקומו.


שייכות כפולה: למי אני שייך?

בגישה של ברט הלינגר, שעליה נשענת עבודת הקונסטלציה המשפחתית, הילד שייך להוריו הביולוגיים מעצם העובדה שהם הביאו אותו לעולם. כפי שהלינגר אומר, ההורים נכנסים להורות דרך אירועי ההיריון והלידה, ואירועים אלו בלבד הופכים אותם להוריו של הילד. ילדים הם חסרי כוח לשנות משהו בנתינה הראשונית הזו.

זה נכון גם כשהקשר נותק, גם כשההורים הביולוגיים לא נמצאים, וגם כשכל מה שנשאר מהם הוא שם בתיק או תחושה בגוף. ובמקביל, הילד שייך גם להורים שגידלו אותו. אין כאן תחרות ואין צורך לבחור. שתי השייכויות אמיתיות, וכל אחת מהן נותנת לילד משהו אחר.

הקושי נוצר כשהילד מרגיש שעליו לבחור. אם הוא אוהב את ההורים הביולוגיים, כאילו הוא בוגד באלו שגידלו אותו. אם הוא נאמן להורים המאמצים, כאילו הוא מוותר על שורשיו. ילדים נושאים את הקונפליקט הזה בשקט, לעיתים קרובות בלי לדבר עליו כלל, מתוך רצון להגן על הוריהם.

ההורים הביולוגיים שנעדרים מהתמונה

בקונסטלציה משפחתית אנחנו מסתכלים על המשפחה כמערכת. כל מי ששייך למערכת, גם אם נעדר, גם אם הוצא מהסיפור המשפחתי וגם אם לא מדברים עליו, ממשיך להיות חלק ממנה. כשמישהו מודר, המערכת מחפשת אותו, ולעיתים אחד הילדים מזדהה עם החסר בלי לדעת.

במקרה של אימוץ, ההורים הביולוגיים הם לעיתים קרובות הנעדרים הבולטים. הלינגר כותב שילדים חווים יציבות פנימית ותחושה ברורה של זהות כשהם מקבלים את שני ההורים ומכירים בהם כפי שהם, ושהם מרגישים לא שלמים וריקים כשהם מדירים הורה אחד או את שניהם מליבותיהם. אצל מאומצים, ההדרה לא תמיד נעשית מבחירה. לפעמים היא נכפית על ידי נסיבות, ולפעמים נעשית מתוך כעס, או מתוך רצון להגן על ההורים המאמצים.

עם זאת, גם ילד שנפגע, נעזב או נמסר יכול להגיד, כפי שמנסח זאת הלינגר: ״כן, אתם הוריי. כל מה שנמצא בתוככם נמצא גם בתוכי. אני לוקח את הטוב ממה שנתתם״. זה לא מוחק את הכאב ולא מצדיק את מה שקרה. זו הכרה במה שקיים, ומתוכה אפשר לעמוד על הרגליים. על הדפוס הזה כתבתי בהרחבה במאמר מה קורה כשאנחנו מסרבים לקבל את הוריהם כפי שהם.

מה הורים מאמצים יכולים לעשות

להורים מאמצים יש תפקיד מיוחד, והוא לא תמיד קל. אפשר לאהוב ילד עמוק ובו בזמן לפנות מקום להוריו הביולוגיים בלב, בלי לחשוש שהאהבה שלכם תיפגע. כשהורים מאמצים מצליחים לראות בהורים הביולוגיים חלק לגיטימי מהמערכת, הילד מקבל רשות לאהוב את שני הצדדים בלי פחד.

לפעמים ההורים המאמצים מרגישים איום, או כאב על כך שלא הצליחו להביא ילד בעצמם. אלו תחושות אנושיות. בקונסטלציה אפשר לפגוש אותן, לתת להן מקום ולראות מה הן מבקשות, כדי שלא יעברו לילד כעומס. ילד שמרגיש שההורים שלו יכולים להכיל את הסיפור כולו לא צריך להסתיר חלקים ממנו.

מה קורה בקונסטלציה בנושא אימוץ

בקונסטלציה משפחתית מעמידים את המערכת במרחב: נציגים מייצגים את בני המשפחה, ואפשר לראות איפה כל אחד עומד, מי מחפש את מי ומי מרגיש מוחזק. לעיתים רואים בבירור את מה שהמילים לא מצליחות לתפוס: ילד שמסתכל לכיוון אחד בעוד גופו פונה לכיוון אחר, או תחושת הקלה כשהורים ביולוגיים מקבלים מקום בתמונה.

התהליך אינו נועד ליצור קשר עם ההורים הביולוגיים במציאות, ואינו מחליף החלטות על חיפוש או מפגש. הוא עוסק בקשר הפנימי, בתמונה שהנפש נושאת. כשהתמונה הפנימית משתנה והמערכת מוצאת סדר, מאומצים רבים מתארים יותר שקט, יותר שייכות ויותר חופש לבחור איך לחיות. אפשר לעבוד בקבוצה, ואפשר גם בטיפול פרטני. אם אתם מתלבטים בין הדרכים, כדאי לקרוא על ההבדל בין קונסטלציה אישית לקבוצתית.

האם זה מתאים לי?

אין צורך להיות בטוחים מראש. אנשים מגיעים כשהם מרגישים תקועים בשאלות של שייכות, כשיש עצב שאין לו הסבר, כשהקשר עם ההורים המאמצים מרגיש מורכב, או כשמשהו בזהות לא נח. הורים מאמצים מגיעים כשהם רוצים להבין את ילדם טוב יותר ולהעניק לו מקום בטוח לכל מה שהוא נושא.

כדי להתרשם מהעבודה לפני שמחליטים, אפשר לקרוא מה קורה בפגישה הראשונה, ולעבור על שאלות נפוצות על קונסטלציה משפחתית. שירה אליאס־רוטר, עובדת סוציאלית (M.S.W.) ומטפלת ומורה ותיקה לקונסטלציה משפחתית, מלווה אנשים בתהליכי שינוי כבר למעלה מעשור. אפשר גם להתחיל מלעשות שלום עם הוריך, שמתאר דרך עבודה עם הקשר להורים.

שאלות נפוצות על קונסטלציה משפחתית ואימוץ

האם קונסטלציה משפחתית מתאימה גם למי שלא מכיר את הוריו הביולוגיים?

כן. העבודה נעשית עם התמונה הפנימית של המערכת, ולכן אפשר לעבוד גם כשאין מידע, קשר או היכרות עם ההורים הביולוגיים. כל מי ששייך למערכת יכול לקבל בה מקום.

האם הקונסטלציה אמורה לחבר אותי להורים הביולוגיים שלי?

לא. העבודה עוסקת בקשר הפנימי ובשייכות, ואינה מחליפה החלטות על חיפוש או מפגש במציאות. כל צעד כזה נשאר בבחירתכם.

האם אהבה להורים הביולוגיים פוגעת בהורים שגידלו אותי?

לא. הילד שייך לשני הצדדים, ושתי השייכויות אמיתיות. כשהורים מאמצים מפנים מקום להורים הביולוגיים, הילד מקבל רשות לאהוב את כולם בלי תחושת בגידה.

אני הורה מאמץ. איך הקונסטלציה יכולה לעזור לי?

אפשר לפגוש את התחושות שלכם, כמו כאב, איום או חשש, ולראות מה הן מבקשות כדי שלא יעברו לילד כעומס. כך הילד יכול להרגיש שההורים מכילים את הסיפור כולו.

האם אפשר לעבוד על הנושא גם בטיפול פרטני ולא רק בקבוצה?

כן. קונסטלציה משפחתית אפשר לעשות גם בקבוצה וגם בטיפול פרטני, וכל דרך מתאימה לאנשים אחרים.

 
 
bottom of page