נתינה ולקיחה בין הורים וילדים – מה מזיק ופוגע?
קיימים מצבים בהם גם הורים וגם ילדים מתפתים לתת ולקחת – בצורה כזו שמזיקה לאהבה במשפחה לזרום.
אי הבנות לגבי מה שהאהבה מאפשרת נפוצות וההשלכות לעיתים קרובות- כואבות.
העובדה שהנתינה והלקיחה בין הורים וילדים לא יכולה להגיע לאיזון בצורה הדדית דורשת את זה שהם יחפשו פתרונות אחרים.
קיימים 3 דפוסים נפוצים של נתינה ולקיחה בין הורים לילדים , המזיקים לאהבה:
1. ילדים מסרבים לקבל את הוריהם כפי שהם.
2. הורים מנסים לתת מה שמזיק וילדים לוקחים זאת.
3. הורים מנסים לקחת מהילדים, והילדים מנסים לתת להורים. ("ילד הורי")
במאמר זה אתמקד בדפוס מאד נפוץ שבו ילדים מסרבים לקבל את הוריהם כפי שהם, הדפוס הראשון.
אנשים למשל אומרים: "אני לא אוהב את זה לגביך אז אתה לא אבא שלי". או "לא נתת לי את מה שהייתי צריך אז את לא יכולה להיות אמא שלי".
הלינגר אומר כי זוהי "הפרעה אבסורדית של המציאות. הורים נכנסים לתוך ההורות דרך האירועים של התעברות ולידה, ואירועים אלו בלבד הופכים אותם להורים של הילד. ילדים הם לחלוטין חסרי כוח לשנות משהו לגבי הנתינה הראשונית הזו".
כילדים שבגרו, אנחנו רואים בהורים שלנו כל מיני דברים שאנחנו לא אוהבים, ואולי אנחנו חושבים שאנחנו מגנים טוב על עצמנו או מתמודדים טוב יותר עם המציאות על ידי כך שאנחנו מסלקים את ההורה הפוגע/המאכזב/הנוטש/הדוחה וכו' מעלינו,
כמו אומרים "אתה לא ההורה שלי יותר" במטרה לחיות מתוך חופש פנימי גדול יותר , אבל, ההיפך קורה לנו.
הלינגר כותב כי "ילדים חווים יציבות פנימית ותחושה ברורה של זהות כשהם מוצאים השלמה בהוריהם, כשהם מקבלים את שני ההורים ומכירים בהם כפי שהינם. הם מרגישים לא שלמים וריקים כשהם מדירים הורה אחד או את שניהם מליבותיהם. התוצאה של השפלה או הדרה של הורה היא תמיד אותו הדבר – ילדים הופכים להיות פאסיביים ומרגישים ריקנות. זוהי סיבה נפוצה לדכאון".
לא מזמן שאלה אותי מטופלת, אם כן, איך אוכל לקבל את אמי כפי שהינה כאשר מדובר באם שדחתה אותי, השפילה ורמסה?
על זה, הלינגר אומר : "ילדים, אפילו כאשר הם נפגעו על ידי הוריהם, עדיין יכולים לומר: "כן, אתם הוריי. כל מה שנמצא בתוככם – נמצא גם בתוכי. אני מכיר בך שאתם הוריי, ואני מקבל את ההשלכות של כך עלי. אני לוקח את הטוב ממה שנתתם ואני סומך עליכם להתמודד עם גורלכם כפי שמתאים לכם".
או אז הילדים חופשיים ללכת להרכיב לעצמם את העבודה הקשה של הוצאת הטוב ביותר מהחיים שלהם שהם מסוגלים לו, אפילו אם מדובר במצב רע ונורא שעיצב את ילדותם.
לקחת את החיים ולהוציא מהם את הכי טוב שאנחנו מסוגלים לו. זו בריאות נפשית!
מתוך "הסימטריה החבויה של האהבה" / הלינגר
