כשהטראומה נכנסת הביתה: זוגיות וטראומה בעין הקונסטלציה

כאשר אחד מבני הזוג חווה טראומה קשה – כמו תאונת דרכים, פציעה חמורה או מחלה פתאומית – לא רק חייו משתנים, אלא גם הדינמיקה הזוגית כולה. הקונסטלציה המשפחתית, מתבוננת באדם כחלק ממערכת משפחתית רחבה, שבה אירועים טראומטיים יכולים להשפיע גם על המערכת המשפחתית בהווה כמובן וגם על הדורות הבאים.

הטראומה ככוח מפריד

הטראומה יוצרת נתק פנימי. הנפגע עשוי להרגיש מנותק מהעולם, מבן הזוג ולעיתים גם מעצמו. במונחים של הקונסטלציה, הוא "נשאב" למערכת אחרת – מערכת של הישרדות, כאב ולעיתים קשר מחודש עם דמויות מהעבר. בן הזוג השני, שאינו "בתוך" החוויה, עלול לחוש מחוץ למעגל, מודר וחסר אונים. גם בן הזוג עובר טראומה, הוא דאג מאד לפרטנר שלו, אולי הוא היה ממש בחרדה לחייו. מאד שכיח לראות כי כל אחד מבני הזוג מתבצר בכאבו ומרגיש שהאחר לא רואה אותו והוא נשאר לבד בבדידותו. חלק ממה שטראומה עושה זה את החויה הזו של "אף אחד לא יכול להבין אותי" וכן להעמיק חויה של בדידות קיומית. כשאנחנו מגיבים חזק לטראומה, אנחנו יכולים להיות מוצפים ומלאי חרדה או בקצה השני של הסקאלה- מנותקים רגשית, וכתוצאה מזה שיצאנו מוויסות רגשי – יהיה לנו קשה לראות את הפרטנר שלנו ולהיות איתו במערכת יחסים רכה, נעימה ותומכת. מאד שכיח שבני הזוג , שניהם נמשכים ל "מוד הישרדותי" של תפקוד גבוה.

שינוי הסדרים

בזוגיות בריאה מתקיים איזון עדין בין נתינה וקבלה. אך כאשר אחד מבני הזוג נפגע, נוצר חוסר סימטריה מתמשך: אחד נזקק, השני נושא. אם חוסר האיזון הזה נמשך לאורך זמן מבלי שיוכל להשתנות או לזכות להכרה, או להודיה, עלולה להיווצר מרירות, התרחקות ואפילו תחושת תסכול ואשמה בשני הצדדים.

הטראומה משנה תפקידים

בני זוג שפעם היו שווים בשותפות, עשויים לגלוש – באופן לא מודע – לדינמיקה הורית: בן זוג אחד נעשה "המטפל", והאחר "המטופל". המרחב האינטימי-מיני עלול להיפגע, תחושת השותפות נשחקת, והזוגיות מתחילה להיראות יותר כמו משימת הישרדות. בן הזוג המטפל עלול להרגיש ריחוק רגשי, וכן חוסר קבלה של בן זוג שמסוגל להעניק לו, לתת, לראות אותו, באופן עמוק הוא נשאר לבדו בדמות ה"מטפל".

הזמנה להרחבת הכלי

הקונסטלציה לא מבקשת "לתקן" את הטראומה, אלא להחזיר תנועה. להכיר במה שהיה, לתת לו מקום, ולאפשר גם למערכת הזוגית להתרחב – לא רק סביב הפציעה, אלא גם סביב אהבה, רצון וכוחות חיים שעדיין קיימים.

כשהטראומה זוכה למקום במרחב של הקשר – מבלי להשתלט עליו – לעיתים מתאפשר ריפוי. לא חזרה למה שהיה, אלא הולדה של קשר חדש, בוגר יותר, רך יותר, שמכיל גם את הפצע וגם את התקווה.