נתינה ולקיחה במערכות יחסים אינטימיות מווסתות על ידי הצורך ההדדי לאיזון, אך אין החלפה משמעותית שמתפתחת בין בני זוג ללא הרצון של שני הצדדים לחוות חוסר איזון תקופתי. דומה הדבר להליכה – אנחנו עומדים במקום כשאנחנו משיגים שיווי משקל יציב, ואנחנו נופלים על הרצפה כשאנחנו מאבדים לגמרי את שיווי המשקל. אך על ידי איבוד האיזון ורכישתו מחדש, אנחנו מתקדמים. כאשר אנחנו משיגים איזון, מערכת היחסים יכולה להסתיים או יכולה להתחיל מחדש על ידי נתינה ולקיחה מחודשות.
פרטנרים שנמצאים במערכות יחסים אינטימיות הם שווים- למרות שהם שונים- בהחלפות שלהם, אהבתם מצליחה ומתמשכת כשהנתינה והלקיחה שלהם מאוזנים באופן שלילי, כמו גם באופן חיובי. ההחלפה שלהם מסתיימת כשהם מגיעים לאיזון קבוע. כשאחד לוקח ולא נותן, האחר במהירה, מאבד את הרצון לתת עוד. כשאחד נותן ולא לוקח, האחר, במהירה, לא רוצה לקחת יותר. שותפויות גם מסתיימות כשאחד נותן יותר משהאחר מסוגל או מעוניין להחזיר. האהבה מגבילה את הנתינה לפי מה שהלוקח מסוגל לקחת, בדיוק כפי שהיא מגבילה לקיחה לפי היכולת של הנותן לתת. מזה משתמע כי הצורך לאיזון בין נתינה ולקיחה בין פרטנרים, בד בבד מגביל את אהבתם והשותפות שלהם, לפי המסוגלות של שני הצדדים לתת ולקחת. באופן זה, הצורך שלנו לאיזון מגביל את האהבה.
אך האהבה גם מגבילה את שיווי המשקל. כשפרטנר אחד עושה משהו שגורם לכאב או לפגיעה עבור השני, האדם הפגוע חייב להחזיר משהו שגורם כאב וקושי דומה במטרה לשמר איזון של נתינה ולקיחה, אך בדרך כזו שהאהבה אינה נהרסת. כשהאדם הפגוע מרגיש יותר מדי נעלה (מתנשא) להתכופף עבור הגמול המתאים אותו האהבה דורשת, האיזון הוא בלתי אפשרי ומערכת היחסים נמצאת תחת איום.
למשל, אחת הסיטואציות הקשות שזוגות יכולים לפגוש עולה כאשר אחד מהם מנהל רומן. התפייסות היא בלתי אפשרית לאחר רומן, אם פרטנר אחד באופן עיקש נתלה על להיות חף מאשמה, והוא מקטב בין אשמה וחפות מאשמה.
מצד שני, אם הפרטנר הפגוע מוכן גם להיות אשם על ידי החזרת חלק מהפגיעה, או אז ייתכן כי יוכלו לחדש את מערכת היחסים שלהם. אולם אם הפרטנר הפגוע אוהב את הפרטנרית שלו ורוצה כי מערכת היחסים תימשך, הפגיעה בחזרה לא יכולה להיות בדיוק כפי הפגיעה שהתבצעה. הפגיעה גם לא יכולה להיות גדולה יותר מהפגיעה הראשונית שבוצעה, מפני שאז האדם הפוגע יהיה פגוע, והמעגל של גרימת נזק אחד לשני יימשך ויעלה. הפגיעה בחזרה חייבת להיות מעט פחות מהפגיעה המקורית. או אז האהבה וההגינות מקבלים את חובם, וההחלפה יכולה להיות מחודשת ומתמשכת. באופן זה, האהבה מגבילה את שיווי המשקל.
חלק מהאנשים חשים לא בנוח להבין שבמקרים כאלו, ההתפייסות שמאפשרת לאהבה לזרום בחופשיות היא בלתי אפשרית עד אשר הפרטנר הנקי מאשמה מרגיש גם הוא תחושת אשמה על ידי כך שהוא דורש פיצוי הוגן. על כל פנים, כמו שאנחנו מכירים את העץ על ידי הפרי שהוא נותן, אנו צריכים להשוות זוגות שמנסים גישה אחת עם אלו שחיים תחת גישה אחרת על מנת להכיר במה שבאמת טוב ומה מזיק ליחסים אינטימיים ואוהבים.
הדרך החוצה
אדם סיפר לחברו שאשתו עוינת כלפיו כבר 20 שנה. הוא סיפר לו שכמה ימים לאחר חתונתם, הוריו ביקשו ממנו להצטרף אליהם לחופשה בת שישה שבועות מפני שהם היו צריכים שהוא ינהג ברכבם החדש. הוא נסע עימם והשאיר אותה מאחור. כל ניסיונותיו להסביר את ההתנהגות שלו ולהתנצל עלו בתוהו. חברו הציע, "תגיד לה שהיא יכולה לבחור משהו או לעשות משהו עבור עצמה שיעלה לך כמו שמה שאתה עשית עלה לה". האדם זרח. הוא קלט את המפתח לפתרון הבעיה שלהם.
לעיתים קורה ששני בני הזוג גורמים כאב הולך וגובר אחד לשני ומתנהגים כאילו מה שפוגע באהבתם היה טוב. או אז ההחלפה שלהם באופן השלילי גוברת , וההחלפה הזו קושרת אותם אחד לשני באומללותם. הם משמרים איזון של נתינה ולקיחה, אך לא באהבה.
אנחנו גם יכולים לשקם מערכת שותפות חלשה ולהפוך אותה למשביעת רצון, בני זוג יכולים לזוז מהחלפה באופן פוגע להחלפה באופן מיטיב, ולהגביר אותה יחד עם האהבה.
תרגום מאת "הסימטריה החבויה של האהבה" , הלינגר.
