סליחה שמגיעה לפני זמנה
סליחה שמגיעה לפני זמנה, מוקדמת מדי, מונעת דיאלוג מועיל ותומך כאשר היא דוחה קונפליקט ומשאירה את התוצאות לאחרים במשפחה להתמודד עימן. הדבר במיוחד הרסני כשהאדם הפגוע מנסה לשחרר את הפוגע מהאשמה שלו, כאילו שלקורבנות יש את הסמכות הזאת. אם רוצים בהתפייסות, האדם הפגוע לא רק שיש לו את הזכות לדרוש פיצוי וכפרה, אלא גם הוא מחויב לעשות כן.
ולאדם הפוגע, לא רק חובה עליו לשאת בתוצאות של פעולותיו, אלא גם את הזכות לעשות זאת.
כך נשמר העקרון של "איזון בין נתינה ולקיחה" בין בני הזוג. כאשר האדם הפגוע - דורש באופן ברור את הפיצוי המגיע לו מידי האדם הפוגע - הוא מחזיר את האיזון בין נתינה ולקיחה למערכת היחסים.
כאשר בני זוג לא פועלים כך, ופועלים מתוך דפוסים של "לטאטא מתחת לשטיח" את מה שקרה ביניהם - אנחנו רואים את התוצאות של זה אצל אחרים במשפחה - כמו למשל הילדים, גם שנים קדימה.
הסיבוב השני : סיפור מקרה
גבר ואישה שהיו נשואים לבני זוג אחרים התאהבו. כשהאישה נכנסה להריון, שניהם התגרשו מבני הזוג הקודמים ונישאו יחדיו. לאישה לא היו ילדים אחרים. לגבר היתה בת מנישואיו הראשונים, שאותה הוא עזב יחד עם אימה. הגבר והאישה הרגישו שניהם אשמה לגבי אשתו הראשונה של הגבר, והמשאלה שלהם היתה שהיא תסלח להם. למעשה, היא היתה מאד עוינת כלפיהם, בגלל שהיא וביתה שילמו את המחיר לאושר של בני הזוג. כשבני הזוג דיברו עם חבר לגבי המשאלה שלהם שיסלחו להם, הוא ביקש מהם לדמיין מה יקרה אם משאלתם היתה מתמלאת והאישה הקודמת באמת היתה סולחת להם. כאשר הם עשו זאת בדמיונם, שניהם הבחינו בכך שהם נמנעו מלהרגיש את המשקל הכבד של האשמה שלהם, ומשאלתם לסליחה לא היתה צודקת עבור הכבוד והצרכים לאשתו הראשונה של הגבר. הם החליטו להודות בפני אשתו הראשונה ובתו שהם דרשו הקרבה גדולה מאד עבור אושרם, ושהם ייענו לכל הדרישות של השתיים שנפגעו. הם עמדו בהחלטה זו.
האהבה זורמת היטב כאשר הדרישות של הקורבן לפיצוי נשארות הולמות.
סליחה והתפייסות
סליחה שהיא באמת מרפאת משמרת את הכבוד של האדם שחש אשמה, כמו גם את הקורבן.
הסליחה הזו דורשת מהקורבנות לא ללכת לקיצון במה שהם דורשים, ושהם יקבלו את הפיצוי ההולם שמוצע על ידי הפוגע. ללא הסליחה שמכירה בחרטה אמיתית אין התפייסות.
כשאנחנו חייבים לגרום כאב
כשפעולה של בן זוג אחד במערכת יחסים אינטימית מסתיימת בפרידה, אנחנו נוטים לחשוב שהוא או היא עשו בחירה עצמאית. אך לעיתים המצב הוא כך שאם בן הזוג לא היה פועל, היתה נגרמת לו או לה פגיעה כלשהיא. או אז התפקידים היו הפוכים, האשמה והתוצאות היו מתחלפות. ייתכן והפרידה היתה הכרחית בגלל שהנשמה דרשה יותר מרחב לגדול, והאדם שעזב – כבר סבל. במקרים כאלו, בלתי ניתן להמנע מסבל. הבחירות שלנו מוגבלות לפעולה כך שמשהו בונה צץ מתוך כאב בלתי נמנע שאנו חייבים לגרום לו או לסבול אותו. לעיתים בני זוג נשארים במצב כאוב עד שהם סבלו מספיק על מנת לפצות עבור הכאב שעזיבתם תגרום לבן הזוג.
כשבני זוג נפרדים, לא רק זה שעזב מקבל הזדמנות חדשה. בן הזוג שנעזב, גם הוא מקבל הזדמנות להתחלה חדשה. אך כשאחד מבני הזוג נשאר תקוע בכאב ונמנע מהאפשרויות הבונות המוצגות לו על ידי הפרידה, הוא או היא עושה את זה קשה יותר לבן הזוג שעזב להתחיל חיים חדשים. או אז שניהם נשארים קשורים אחד לשני, למרות שנפרדו.
מצד שני, כשבן הזוג שעזב מצליח לקבל את ההזדמנות להתחלה של משהו טוב יותר, הוא גם מעניק לפרטנר שנעזב חופש והקלה. לעשות משהו באמת טוב כתוצאה ממזל ביש, הוא אולי הדבר הכי בונה, מועיל ומקדם שיכול לצאת מסליחה במצבים מעין אלו מפני שיש כאן השלמה וקבלה אפילו כשהפרידה נותרת בעינה.
מתוך Love's Hidden Symmetry , ברט הלינגר, אבי ומייסד ה"קונסטלציה המשפחתית"
